להמלט מהסבא הרוצח אל ישראל ופולין

PAP/ Stanislaw Rozpedzik. ג'ניפר טג, גרמניה אירופאית ממוצא ניגרי, בהרצאתה במוזיאון גליציה בקרקוב על משמעות הגילוי שסבה היה פושע מלחמה נאצי שדגל בתורת הגזע והשמדתם של בני אדם שלפי תורה זו לא היו זכאים לחיים.

אתמול (יום ג') התקיים מפגש נדיר בין הסופרת ג'ניפר טג והקהל הפולני המקומי שבא לשמוע את הסופרת שכתבה את הספר "סבא היה יורה בי" חולקת את סיפורה המיוחד. הייתה זו סגירת מעגל מסוג מסוים משום שסבה הביולוגי של גברת טג, אמון גת, היה קצין אס. אס שלצד רצחנות ואלימות קשה שהפגין כלפי היהודים בזמן הכיבוש הגרמני של פולין רקם מערכת יחסים ייחודית עם אוסקר שינדלר שהודות לה אושר לשינדלר להציל יהודים שהוגדרו כעובדים חיוניים ממחנה פלאשוב שעמד להסגר ואסיריו היהודים להירצח. יהודים אלו היו חלק מרשימת שינדלר המפורסמת שכללה כאלף ומאתיים יהודים והיוותה השראה לסרטו של סטיבן שפילברג "רשימת שינדלר" (1993). בסרט גילם את דמותו של אמון גת השחקן האנגלי רייף פיינס. היה זה סמלי ביותר שבקרקוב, במרחק הליכה מהמוזיאון ההיסטורי של קרקוב שנושא את שמו של שינדלר ומציג תערוכת קבע הקשורה לתולדות יהודי קרקוב בזמן הכיבוש הגרמני, ערב כזה התקיים.

סיפורה של טייג ייחודי ביותר. היא נולדה לאם גרמניה, בתו של אמון, מוניקה הרטיג מזוגיות קצרה עם גבר ניגרי שלמד בגרמניה ונמסרה לאימוץ, למרות שמשפחתה האומנת אפשרה לה לשמור על קשר עם אמה הביולוגית היא לא ידעה דבר על המורשת הנאצית של משפחתה משום שאמה הביולוגית לא סיפרה לה על כך. אמון, סבה של גת, הוצא להורג בקרקוב בשנת 1946 על פשעיו.

בת זוגו של אמון וסבתה של טג, רות איריין, התאבדה בשנת 1983 כשטייג הייתה בת שלוש עשרה והותירה את בתה ואת נכדתה להתמודד לבדן עם מורשת המשפחה.

Source: Diane Vincent Photography at heartbeatberlin.blogspot.com גברת טייג בביקורה בישראל כחלק ממסעה לגילוי האמת האישית שלה לגבי משפחתה.

הבת עשתה זאת בספר שפורסם בשנת 2002 תחת הכותרת "אני הרי חייבת לאהוב את אבא שלי לא?" בו התראיינה לראשונה וכן בסרט התיעודי של הבמאי הישראלי חנוך זאבי "ילדי היטלר" משנת 2011. היה זה מקרי בלבד שבשנת 2008, בספריה בהמבורג, נתקלה טייג בספר בו אמה הביולוגית מספרת את סיפור המשפחה וכך, המומה, היא הבינה שסבה הביולוגי היה נאצי רצחני שהיה אחראי למותם של אלפי אנשים. טייג מספרת שפגשה את אמה הביולוגית לאחר נתק ארוך בשנות העשרים לחייה ופגישה הזו אמה בחרה שלא לספר לה דבר על סבה. "אני מאמינה שהיא רצתה להגן עלי – היא חשבה שזה יהיה טוב יותר אם לא אדע דבר מהעבר האמיתי, מהאמת, על המשפחה שלי או על סבא." אמרה טייג בראיון לתקשורת הבריטית.

בראיון לתקשורת הפולנית הרחיבה טייג ואמרה שבעוד שלא חשה רצויה או אהובה מצד אמה הביולוגית היא כן חשה אהבה וקרבה רבה לסבתה הביולוגית, בת זוגו של אמון. לדבריה: "אהבתי את סבתא וחשתי בטוחה איתה, היא הייתה יפה ואלגנטית. היא הייתה אישה רחבת אופקים וצבע עורי לא הפריע לה בכלל." הסבתא דיברה על אמון בחיבה רבה וכינתה את השנתיים בהן היו ביחד כמאושרות ביותר בחייה. למרות זאת, טייג מאמינה שסבתה ידעה על מה שעשה בן זוגה במחנה הריכוז פלאשוב עליו פיקד אישית והיה אחראי, ישירות או בעקיפין, למותם של אלפי יהודים.

הגילוי של טייג הוביל אותה למסע אישי אל פולין וישראל (בה שהתה מספר שנים) וכן לפגישות נוספות עם אמה הביולוגית. הספר נכתב יחד עם העיתונאית ניקולה סלימר ויצא לאור בגרמנית, אנגלית, ופולנית. לדברי טייג, היא אינה מתחרטת על כך שגילתה את האמת משום "שהחוויה הייתה מכאיבה אך משחררת."

הצילום של טייג בישראל נעשה בידי דיאן וינסנט , ניתן לראות את אתר הצלמת כאן.

(ח.ה)